החלטה בתיק ת"ט 23039-04-11

המדובר בתביעה בסכום קצוב בסך 7,142 ש"ח (שנצבר בשנת 2008) בגין יתרת חובה, שצבר לכאורה הנתבע במהלך ההתקשרות עם התובעת. התביעה הוגשה ביום 30.01.2011.

בהתנגדותו המקורית טען הנתבע, כי לא זו בלבד שאינו חייב את הסכום נשוא התביעה, אלא שהתובעת חייבת לו כספים. לשיטתו, החל משנת 2007, החלו בעיות של קליטת שידוריה של התובעת במושב אביחיל, שם הוא מתגורר ומנהל את משרדו. הנתבע הוסיף וטען כי פנה בעניין זה לתובעת עשרות פעמים, הן בעל פה והן בכתב, כי הבעיה מוכרת וידועה לתובעת זה מכבר, אף בשל פניותיהם של לקוחות נוספים, אולם לא עלה בידה לשפר את השירות.

הנתבע פירט כי במסגרת פניותיו המרובות לתובעת, נציגיה הבטיחו כי יזוכה בחשבונו בגין השיחות המתנתקות, ואף הבטיחו מפורשות לעשות את כל הדרוש על מנת לתקן את התקלות ולשפר את הקליטה.

כן הובטח לו פיצוי הולם בשל איכות השירות האמורה.

הנתבע ציין כי בין היתר הובטחו הדברים מפיו של הסמנכ"ל אלי גליקמן.

חרף האמור ולמרות פרק הזמן הרב שחלף מאז ניתנו כל ההבטחות הנ"ל, הפרה התובעת את התחייבויותיה, לא פעלה לתיקון הליקויים ולשיפור השירות, לא הביאה לכדי זיכוי כפי שהובטח ולא פיצתה את הנתבע.

תחת זאת, המשיכה לספק שירות קלוקל, לזלזל ולהשפיל את הנתבע, עד אשר הודיעה לבסוף שאין בידה דרך לתיקון המצב, והציעה לו לקבל את שירותי הטלפון הסלולארי מחברה מתחרה.

הנתבע טוען כי הודיע לתובעת שכך הוא עושה, ואף פנה לחברת האשראי בדרישה לבטל את הוראת החיוב. אף האחרונה נתנה, לשיטתו, הודעה לתובעת 30 יום מראש ולאחר מכן ביטלה את הוראת החיוב.

חרף האמור, המשיכה התובעת לחייבו, הגם שהפסיק לצרוך את השירותים ובתום 3 שנים מיום יצירת החיוב כביכול, הוגשה התביעה.

ביום 12.01.2012 התקיים דיון בהתנגדותו של הנתבע, אך הסתבר כי בקשתו לגילוי מסמכים אשר נכללה בבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, לא צורפה לתיק ולא נמסר העתק ממנה לב"כ התובעת. אשר על כן הוריתי על הגשת המסמך לתיק וניתנה בידי התובעת הזדמנות להגיב.

ביום 18.03.2012 ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ביחס לבקשה לגילוי המסמכים, הוריתי על קבלתה באופן חלקי (ובין היתר: כל פניות הנתבע לתובעת על איכות השירות, פירוט השיחות החל משנת 2007 ועד ניתוק ההתקשרות, התכתובת הפנימית של המשיבה בדבר בעיות הקליטה עליהן הלין הנתבע, דוחות טכנאיים וכל החשבוניות לשנים 2007-2008). בנוסף, אפשרתי לנתבע להגיש התנגדות מתוקנת ונקבע מועד נוסף לדיון בה.

דא עקא כי בין הצדדים התגלעו מחלוקות ביחס לאספקת המסמכים כפי העולה מטענותיהם בדיון שהתקיים ביום 10.09.2012, בפני כב' הרשמת יפעתי, אך סופו של דבר קיבל הנתבע את המסמכים לידיו והגיש התנגדות מתוקנת.

בהתנגדותו המתוקנת, וחרף טענתו כי אין בה משום נושאים חדשים, טען הנתבע לחיובי יתר שאינם נובעים רק מאיכות השירות, בין היתר חיובים עבור מנוי שלא היה ברשותו ושימושו, חיובים עבור שירותי אינטרנט שלא צרך, סירוב לתקן ולהביא לידי שימוש מכשיר תקול ונעול וכיוב'. יוער, כי הנתבע לא צירף תצהיר להתנגדותו המתוקנת. כנגד זאת, צירף להתנגדות המתוקנת מסמכים מרובים מתוך אלה שהמציאה המשיבה בהתאם להחלטתי. לשיטתו יש בהם לחזק את הטענות שטען מלכתחילה.

שומה עלי להתעלם מכל טענה עובדתית שאיננה מגובה בתצהיר ולפיכך אתמקד בטענות ההגנה של המבקש כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיר המקורי.

בעת חקירתו הנגדית של הנתבע התברר כי הוא עדיין צורך את שירותי התובעת, חרף הבעיות עליהן הוא מתלונן שוב ושוב לעניין הקליטה והשיבוש בביצוע השיחות, אך לשיטתו, העילה לכך נעוצה בזהות הגורם המשלם שהינו לקוח של התובעת.

עוד הודה הנתבע בעת החקירה, כי ברשותו מספר מנויים והם מצויים בשימושו, בשימוש בני משפחתו ובשימוש עובדיו, כאשר חלק מהשימוש נעשה מחוץ לאביחיל.

כמו כן הודה הנתבע שסירב לקבל בשנת 2008, את הצעת התובעת לספק לו שירות מסוג "צלצול כפול" וזאת מאחר ומדובר בשירות של טלפון נייח שאינו דרוש לו במסגרת התקשרותו עם התובעת המספקת שירותי טלפון סלולארי.

שקלתי היטב את טענות הצדדים, כפי העולה מכתבי הטענות ומסיכומיהם בעת הדיון.

סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה, נוכח טענות הנתבע אשר לא נסתרו, לעניין הפרת ההסכם בדבר מתן שירותים, ונוכח טענותיו כי הובטח לו (לא אחת) שיקבל זיכויים עבור החיובים שנוצרו כתוצאה מהשירות הלקוי, אך לא בוצעו בפועל.